איזון משאבים

איזון משאבים מהו?

בני זוג אשר נישאו לאחר שנת 1974, ואשר לא ערכו ביניהם הסכם ממון המגדיר את יחסי הממון ביניהם יראום כמי שהסכימו להסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל”ג – 1974 (להלן:“החוק”)

כלומר, עם התרת נישואי הצדדים או פקיעתם כמפורט בחוק, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בן הזוג השני למעט:

1. נכסים שהיו לו ערב הנישואין או שקיבל במתנה או בירושה בתקופת הנישואין.

2. גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות.

3. נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם.

כלל נכסי בני הזוג” – הכוונה לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות.

רוצה לומר, כי בעת הגירושין על הצדדים לערוך חישוב של כלל נכסיהם, רכושם וזכויותיהם מכל מין וסוג שהוא, למעט המוחרג כמפורט בחוק, ולחלק ביניהם את שווי הזכויות בחלקים שווים.

כפי שניתן ללמוד מפסקי דין רבים אשר עסקו בהרחבה באיזון משאבים עולה כי בתי המשפט הכירו גם בנכסי קריירה, מוניטין עסקי ופוטנציאל השתכרותי כנכסים שיש לאזנם (לא באופן אוטומטי) בשעת פירוד או פקיעת הנישואין.

רומה לומר, כי במרוצת השנים פסיקות בתי המשפט נתנו פרשנו רחבה להגדרה של איזון משאבים ואף הכירו בנכסים שלכאורה אינם מוחשיים כנכסים שיש לאזנם בין בני הזוג בשעת הגירושין.

אודות המשרד >

למעלה

מעוניין בייעוץ מקצועי? השאר פרטים ונחזור אליך בהקדם

ּ