תביעת מזונות – מזונות מהם ומה הכללים שחלים לגביהם?

מזונות אישה

אישה נשואה זכאית למזונות מבעלה, אלא אם כן קיימות סיבות מכח הדין העברי אשר שוללות ממנה את זכותה למזונות (דוגמא לכך: אישה שבגדה בבעלה, אישה שעזבה את הבית מסיבה לא מוצדקת).

במידה ובני זוג מחליטים להתגרש, הבעל אינו חב עוד במזונות אשתו לאחר הליך סידור הגט.

החובה של הבעל במזונות אשתו, דהיינו: לפרנסה ולדאוג לצרכיה, היא חובה ותיקה שמקורה בדין העברי.

חובה זו אינה רק במובן המילולי של המילה, דהיינו: מזון או כלכלה, אלא היא כוללת גם את הצרכים האחרים של האישה כגון: צרכים רפואיים, ביגוד, החזקת רכב וכד'.

עפ"י הדין העברי האישה איננה חייבת לעבוד, ולעומת זאת הבעל מחויב לעבוד ולפרנס את אשתו. יחד עם זאת, במצב בו האישה עובדת ויש לה הכנסה מעבודתה הבעל יוכל לטעון כי "מעשה ידיה תחת מזונותיה" דהיינו: האישה לא תהא זכאית למזונות, מאחר והיא עובדת ומרוויחה די לכיסוי צרכיה.

בדין העברי ישנו כלל ידוע בנוגע לזכותה של האישה למזונות: "עולה עימו ואינה יורדת עימו" דהיינו: סכום המזונות המגיע לאישה הוא בהתאם לרמת החיים אליה הורגלה במהלך חייה עם הבעל.

מזונות ילדים

עפ"י החוק הישראלי שני ההורים חייבים במזונות ילדיהם עפ"י הדין האישי החל עליהם. לעומת זאת ועד לאחרונה, חובתו של האב היתה חובה מוחלטת למזונות הילדים מיום היוולדם ולמצער עד גיל 15 שנים, ואילו חובתה של האם היא מ"דין צדקה" כלומר: רק אם היא יכולה לשאת במזונות ילדיה, וזאת רק אחרי שסיפקה את צרכיה שלה.

חובתו של האב היתה שונה באופן מהותי מחובתה של האם שכן האב חוייב לספק לילדיו את מזונותיהם עד הגיעם לגיל 18 וישנם מצבים בהם גם מעבר לגיל 18 וזאת, גם אם אין לו כל הכנסה, אם הוא חולה, או עני ואינו יכול לדאוג לעצמו.

בשונה מחובתה של האם, חובתו של האב לספק את מזונות ילדיו קודמת לצרכיו שלו.

ואולם בחודש יולי 2017, יצאה הלכה חדשה מפי בית המשפט העליון לפיה צומצמה חובתו האבסולוטית של האב לזון באופן בלעדי את ילדיו ואף נקבע שילדים מעל גיל 6, חובת המזונות חלה על שני הוריו תוך התחשבות בהשתכרות האב והאם, יכולתם הכלכליות, חלוקת זמני השהייה של הילדים עם ההורים וצורכיהם של הילדים.

מיותר לציין, כי הלכה זו (בע"מ 919/15) שינתה מן היסוד את כל הקשור למזונות ילדים ואופן תשלומם בין ההורים.

סכום מזונות הילדים נקבע באמצעות ביהמ"ש או בית הדין הרבני ע"פ קריטריונים מסוימים של הדין העברי בהתאמה לימינו. האב חייב לשלם לבדו את "הצרכים ההכרחיים" של ילדיו עד גיל 6 (הצרכים ההכרחיים לקיום: אוכל, לבוש, נעליים, צרכים רפואיים, מקום מגורים וחינוך) והחל מגיל 6, על שני ההורים לשאת במזונות ילדיהם בהתאם למבחנים הקבועים.

ביחס לצרכים שהם מעבר לצרכים ההכרחיים (מתנות, חוגים, בילויים)- כאן החובה חלה על שני ההורים, בהתאם ליכולתם, דהיינו: כל אחד עפ"י הכנסתו.

הגשת תביעה
סמכות השיפוט לדון בתביעת מזונות מסורה לבית המשפט לענייני משפחה. ואולם ישנם מצבים בהם הסמכות לדון בתביעת המזונות תהא לבית הדין הרבני, לדוגמא:

  • כאשר תביעת המזונות כרוכה בתביעת הגירושין שהוגשה לבית הדין הרבני והייתה הסכמה של הצד השני כי התביעה תתברר בפני בית הדין הרבני אזי תהא הסמכות לדון בתביעה לבית הדין הרבני.
  • כאשר האישה מגישה תביעה למזונות כנגד בעלה או עזבונו ישנה סמכות מקבילה לבית הדין הרבני ולבית המשפט לענייני משפחה וזאת עפ"י בחירת האישה. לעומת זאת, כאשר מדובר במזונות ילדים, יהיה ניתן לדון במזונותיהם בבית הדין הרבני אך ורק בהסכמת כל הצדדים הנוגעים בדבר.
  • חשוב לדעת, כי לפעמים ישנם פערים בין סכום המזונות שנפסקים בבתי המשפט למשפחה ובין אלו שנפסקים בבתי הדין הרבני.
  • עוד יצוין, כי במקרים מסוימים גם אישה "ידועה בציבור" (אישה שחיה עם בן זוג, אך לא נשואה לו) זכאית למזונות.

 

 

מזונות זמניים ודרכי גביה העומדים בפני הזוכה >

למעלה

מעוניין בייעוץ מקצועי? השאר פרטים ונחזור אליך בהקדם

ּ